שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' עטיה

פסק דין

תביעת שיבוב בגין תאונת דרכים מיום 10.6.09, במושב דובב.

הנתבע הגיע עם משאיתו לביתו של מבוטח התובעת, מר יעקב פילברי (להלן: הנהג) ופרק שם רהיטים שהוזמנו. כלתו של הנהג, גב' אילנה פילברי, היתה בבית וקיבלה את הרהיטים.

לאחר שסיים לפרוק את הרהיטים הסיע הנתבע את המשאית לאחור, מהכביש שליד בית הנהג אל הכביש הראשי, על מנת לצאת לדרכו חזרה.

אותה עת נסע הנהג בכביש הראשי לכיוון ביתו (התרשים ת/ 2). הנהג טוען כי הנתבע הסיע את המשאית לאחור במהירות, ללא מכוון, והתנגש ברכבו. רכב הנהג נפגע בחלק השמאלי-קדמי של חזיתו (התצלום ת/ 1).

מטעם התובעת העידו הנהג וכלתו, גב' פילברי. לבקשת ב"כ הנתבע, העיד אף בנו של הנהג, מר יורם פילברי. מטעם הנתבע העיד הוא עצמו.

הנהג הוא אדם קשיש. הוא התקשה להעיד באופן ברור והתקשה לתאר את נסיבות התאונה (בנו מסר כי במועד התאונה, לפני קרוב לשנתיים, היה מצבו של הנהג טוב בהרבה משהוא כיום). מעדות הנהג עלתה בבירור רק הטענה כי הנתבע נסע לאחור והתנגש ברכבו. הנהג לא יכול היה להסביר את אופן נסיעתה של המשאית לאחור, עובר להתנגשות.

גב' פילברי העידה כי בעת התאונה היתה בקומה השלישית של ביתם, מקום שממנו ראתה היטב את הכביש הראשי. לדבריה, הנתבע מיהר לצאת לדרכו חזרה. לאחר שפרק את הרהיטים, הוא הסיע את המשאית לאחור ברצף ומבלי לעצור. לדבריה, היא ראתה כיצד המשאית נוסעת לאחור אל הכביש הראשי ומתנגשת ברכב הנהג, בפינתו הימנית קדמית (בעמ' 2 לפר'; כפי שצויין, רכב הנהג נפגע בפינתו השמאלית-קדמית).

בהתייחס לטענת הנתבע, כי בנו של הנהג כיוון אותו בנסיעה לאחור, מסרה העדה כי בעלה (בנו של הנהג) לא היה כלל בבית בעת התאונה. הבן עצמו העיד כי הגיע לשם כחמש דקות לאחר התאונה.

מנגד טוען הנתבע כי הסיע את המשאית לאחור, כאשר בנו של הנהג מכוון אותו, בעומדו לפני המשאית. לדבריו, הוא הגיע כבר אל הכביש הראשי, ללא פגע, ואז עצר ושילב הילוך קדמי, חלף ההילוך האחורי, על מנת לנסוע קדימה, אל היציאה מהמושב. שניות ספורות לאחר מכן חש חבטה בחלק הימני-אחורי של המשאית, כתוצאה מההתנגשות עם רכב הנהג, אשר לדבריו הגיע מאחוריו והתנגש במשאית, כשהיא במצב של עצירה. המשאית נפגעה בקצה הדופן הימני-אחורי שלה (התצלום נ/ 1).

כאמור, יש גירסות סותרות של הצדדים לגבי נוכחותו של מכוון בנסיעת המשאית לאחור: הנתבע טוען כי בנו של הנהג כיוון אותו בנסיעתו לאחור. הנתבע לא זכר את שמו של בן-הנהג, אשר לטענתו כיוון אותו, ואף לא את פניו. הוא לא ידע לומר אם הבן יורם, שנכח באולם, הוא האיש שכיוון אותו.

הבן יורם עצמו העיד כי הגיע למקום מספר דקות לאחר התאונה, ואשתו העידה כי בעת פריקת הרהיטים, ובעת התאונה שאירעה סמוך לאחר מכן, היו במקום רק היא וחמיה, הנהג, ולא היה שם איש מלבדם.

על פי העדויות הללו, יש לי ספק רב אם הנתבע אמנם כוון על ידי מאן דהוא בנסיעתו לאחור. אולם גם אם אקבל את גירסת הנתבע, כי מאן דהוא כיוון אותו בנסיעה זו, כשהוא עומד לפני המשאית, ספק אם אותו אדם יכול היה לראות את הנעשה בכביש הראשי, בהתחשב בכך שהנסיעה לאחור אל אותו כביש כרוכה בסיבוב חד אל הכביש, כפי ששירטטה גב' פילברי בתרשים ת/ 2. נתיב זה של הנסיעה לאחור לא היה שנוי במחלוקת.

על נהג שנוסע לאחור מוטלת האחריות לוודא כי נתיב נסיעתו פנוי, וכי לא יהיה בנסיעה זו כדי ליצור הפתעה לנהג שעשוי להגיע בכביש, שאליו מוסע הרכב שנוסע לאחור.

ככל שהנתבע כוון על ידי אחר - בנסיעתו לאחור בכביש הפנימי שליד בית הנהג - הרי מכוון כזה לא יכול היה לראות היטב את המתרחש בכביש הראשי, שאליו נסעה המשאית לאחור מהכביש הפנימי.

אין ספק שהנהג, שנסע בכביש הראשי, הופתע על ידי הופעתה על המשאית בכביש זה.

הדבר נתמך מתוך עדותו של הנתבע עצמו, כי התאונה אירעה שניות ספורות לאחר שהגיע אל הכביש הראשי.

אני נוטה להאמין לגירסת הנתבע, כי טרם התאונה הוא הספיק לעצור ולשלב הילוך קדמי, ולא נסע ברצף לאחור, עד ההתנגשות עם רכב הנהג. לא השתכנעתי מעדותה של גב' פילברי, כי היא הצליחה לראות את תנועת המשאית באופן רצוף, מהכביש שלפני ביתה ועד רגע ההתנגשות עם רכב הנהג. אין מחלוקת שהמשאית נסעה לאחור אל הכביש הראשי, ומייד לאחר מכן הגיע רכב הנהג ואירעה התאונה. אולם אפשר שגב' פילברי לא הבחינה – בטווח הזמן הקצר שבין יציאת המשאית לבין התאונה – כי הנתבע עצר והחליף הילוכים. עוד שקלתי לעניין זה את היותה של גב' פילברי בעלת עניין לתמוך בגירסת חמיה, וכן – את אי התואם שבין מקום הפגיעה ברכב הנהג, על פי עדותה (בפינה הימנית-קדמית), לבין התצלום ת/ 1 שמצביע על פגיעה בפינה השמאלית-קדמית. הדבר תומך באפשרות שהעדה לא ראתה היטב את "רגע האימפקט" בין שני כלי הרכב, ואפשר שלא הבחינה כי המשאית עצרה מספר שניות לפני ההתנגשות עצמה.

אולם גם אם אקבל בנקודה זו את גירסת הנתבע, כי הוא עצר והחליף הילוכים - עדיין המסקנה היא כי הנתבע לא נקט זהירות מספקת בנסיעתו לאחור, בסיבוב, אל הכביש הראשי, ולא ווידא במידה הדרושה, כי גיחתה של המשאית אל הכביש הראשי, בנסיעה לאחור, לא יהיה בה כדי להפתיע נהג שנוסע בכביש זה, באופן שלא יספיק לעצור בעוד מועד. על כן מסקנתי היא כי האחריות העיקרית לתאונה מוטלת על הנתבע.

7.עם זאת, גם לנהג היתה תרומת רשלנות מסויימת להתרחשות התאונה, בכך שלא נתן תשומת לב מספקת למתרחש בכביש לפניו. לו היה הנהג ערני ודרוך יותר, היה מבחין